סיכום הרצאתו של רון גולדמן, המנהל האומנותי של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה – מתוך המפגש "בקרוב" בנושא טריילרים לקרנות וטריילרים לשיווק
בעשר השנים האחרונות הרמה המקצועית של ההגשות בתחום התיעודי עלתה באופן ניכר, וניתן להגיד שכיום כחמישים אחוז מההגשות הינן הצעות 'בשלות' – שיכולות להפוך לסרט שראוי לתמיכה ציבורית. משום שהכסף להשקעה בסרטים הינו מוגבל (כ-5 עד 10 הצעות בלבד נבחרות לתמיכה בפיתוח ובהפקה מתוך כ-100 הגשות בכל מועד), החשיבות של החומרים המצולמים המוגשים יחד עם ההצעה הינה מכרעת.
ההעדפה בקרן היא להשתמש בהגדרה "דוגמאות מתוך החומרים המצולמים" ולא במונח "טריילר", שמתייחס יותר לסרטון שיווקי הנערך מתוך חומרי סרט גמור. צריך לזכור כי ההצעה נשענת גם על החומרים הכתובים, ושהחומרים האלו משלימים אותם. אלו לא נבחנים במנותק מהטקסט, אלא מציגים את ההבטחה האודיו-ויזואלית הטמונה בהם.
החומרים המוגשים אינם צריכים להיות טיזר קצר, קצבי וערוך היטב, אלא מספר סצינות שימחישו את איכויות הסרט, את הדמויות, העולם והאווירה של הסרט המתוכנן.
הלקטורים צופים ב-10 עד 15 דקות לכל היותר. החומרים המוגשים לא צריכים להיות טיזר קצר, קצבי וערוך היטב, אלא מספר סצינות שימחישו את איכויות הסרט, את הדמויות, העולם והאווירה של הסרט המתוכנן. אם בכל-זאת קיים טיזר קצר של 3-5 דק' המשמש לפיצ'ינג לגופי שידור ומשקיעים נוספים, חשוב לצרף לצדו עוד דוגמאות מחומרי הגלם. ניתן וכדאי להוסיף כתוביות הסבר על תוכן הסצינה והקונטקסט שלה במכלול של הסרט.
על-מנת לנצל את "זמן המסך" באופן אידיאלי, יש לתת טעימה של מרכיבי הסרט המרכזיים: העולם בו הסרט מתרחש, הדמויות והגישה אליהן, קונפליקט מרכזי ושפה קולנועית המאפיינת את האופן בו הסיפור יסופר בסרט. ככל שהשפה הקולנועית תהיה מפותחת יותר, הפוטנציאל הגלום בסרט יהיה מוחשי יותר. יחד עם זאת, אם יש סיפור חזק, וזיהוי של רגע דרמטי נכון – הדוגמה מהחומר המצולם יכולה להיות מוצלחת גם אם המצלמה פחות מהוקצעת. לפעמים, סצינה אחת חזקה שצולמה בשלבי ההפקה הראשונים יכולה להספיק כדי להדגים את הפוטנציאל.
דבר חשוב נוסף שיש לעשות הוא לזהות את "ההבטחה" של הסרט – ולחשוף אותה. כלומר, אם הסרט מבוסס על חומרי ארכיון נדירים – כדאי להראות אותם, אם הסרט מבוסס על דמות כובשת – חשוב לחשוף אותה מצדדים שונים ובמידה וליוצר/ת הסרט יש Access (גישה) מיוחד לעולם בו מתקיים הסרט – צריך להציג זאת.
ברור שבשלבים מוקדמים של הפקת סרט אין עדיין תקציב להגשים את כל ההבטחות הטמונות בסיפור, אבל חייבים לנסות ולהציג את חלקן. מצאתם דמות? צלמו אותה. הגעתן ללוקיישן חשוב? הראו אותו. יש קונפליקט שמניע את הדרמה? השתדלו שיבוא לידי ביטוי בחומרים. חלק מעבודת הלקטורה היא לבדוק שהגיבור או הגיבורה אינם רק מישהו שהיוצר/ת נדלקו עליו, אלא שיש להם כריזמה, אותו דבר חמקמק שקשה להגדיר אותו אבל על המסך ברור שהוא קיים. לרוב, האיכויות של הדמויות יבואו לידי ביטוי אם נראה בחומרים את ההתמודדות שלהן עם הקונפליקט המניע את הסיפור – בין אם זה בסצינה המתעדת התרחשות ובין אם בריאיון.
לגבי השפה הקולנועית – ברור שיש הרבה סוגי אסתטיקה והעדפות סובייקטיביות, אבל שפה ותחביר קולנועי הם כמו טקסט כתוב – אדם שקורא ספר יודע מתי יש "מוזיקה" לטקסט, מקצב, דיוק ברמת המשפט, הדקדוק וכו'. האופן בו היוצר/ת בוחר/ת לצלם את החומרים ולסדר אותם כבר בשלב הזה, מעיד על היכולת שלו/ה לספר סיפור קולנועי.
במקרה בו ליוצר/ת אין די חומרים מצולמים 'חזקים' (מבחינה תוכנית ו/או אסתטית), כדאי לגשת למסלול פיתוח עם חומרים ראשוניים, אפילו כאלו שצולמו בטלפון נייד וערוכים בצורה בסיסית. באמצעות כספי הפיתוח ניתן לייצר חומרי גלם איכותיים יותר ולהגיע יותר מוכנים למסלול ההפקה.
לסיכום, אם יש סיפור קולנועי שרוצים/ות לספר – צריך (להתחיל) להראות אותו.
לקריאה נוספת: לעשות טריילר טוב – ראיון עם אלון לוי
