מועמדים להנהלת הפורום הדוקומנטרי 2022
אבי מרזוק
שמי אבי מרזוק ואני במאי ומפיק דוקומנטרי . אני מרגיש תחושת שליחות והוקרת תודה להיות חלק ממספרי הסיפורים החברתיים והאנושיים של ימינו. היצירה הדוקומנטרית הישראלית נמצאת בתקופת שגשוג והכרה שלא נראתה כמוה אך לצערי הרב בחלק גדול מהמקרים הבמאים שמקדישים משאבים של וזמן עבודה במשך שנים ארוכות לא זוכים לשכר ראוי. אני רואה למטרה להיאבק על תגמולם של הבמאיות והבמאים מול זכייני השידור וקרנות הקולנוע . חייבים לעדכן על אף עליות המחירים בענף ההפקה, הביטוח , עליית השכר של אנשי הצוות ויוקר המחייה לא התעדכנו הסכומים שמשקיעים ערוצי התוכן בהפקות הסרטים חייבים להתאים השקעה זאת למציאות של ימינו. מעבר לזאת אני מאמין שצריך לעשות הכל כדי לגרום לגופים משדרים בעיקר הערוצים המסחריים להגדיל את נפח ההשקעה ביצירה דוקומנטרית ולחייב ע"י חקיקה ורגולציה לרתום את ערוצי הסטרימינג (פרטנר/סלקום וכ'ו) להשקיע בעשייה זאת. אני מאמין שיוצרות והיוצרים חייבים לשלב ידיים במטרה ליצור תעשיה דוקומנטרית צומחת משגשגת ומתגמלת.
אבי מרזוק, במאי ומפיק. פרויקטים בולטים: "המלחמה האחרונה של נלסון" דוקאביב 2021, "קלון" פסטיבל חיפה 2021, "הילדים של כולנו" כאן 11 2019, בעשור האחרון במאי ועורך תוכן של סרטי דוקו-תחקיר בנושאים חברתיים וסביבתיים.
אייל דץ
לפני שלושה חודשים חזרתי להנהלת הפורום הדוקומנטרי במטרה לקדם מספר פרויקטים חשובים ביניהם כנס הדוקו הגדול (שאני מצפה לראות את כולכם בו). הבנתי שאני חוזר בתקופה מרתקת ומורכבת עבור תעשיית הדוקו- שוק הטלוויזיה משתנה בימים אלו ואנחנו חייבים להיות שם בשביל היוצרים, לשמור על הזכויות שלכם. שום דבר לא מובן מאליו בלי מאבק- לא התמלוגים שלכם, לא הזכויות שלכם ובטח ובטח לא החופש האמנותי שלכם והשכר שלכם. בכוונתי להיאבק עבורכם ועבורי ובמקביל להמשיך ולהפיק אירועי תוכן וסדנאות מטעם הפורום
אייל דץ, במאי ויוצר דוקומנטרי ישראלי, בין היתר של הסרטים ״עשרה ימים באוקטובר״ ו״אסתיר פני״ (כאן11). מפיק ותסריטאי של הסרט ״מחר כבר עבר״ (דוקאביב וערוץ 8), עורך תוכן ואחד מיוצרי הסדרה ״רבנו״ העוסקת בחייו של רבי נחמן מברסלב והסדרה הדוקומנטרית ״סטוריז״ (כאן11).
אודי ניר
שמי אודי ניר, ובשמונה השנים האחרונות אני יוצר סרטים תיעודיים עם שותפי שגיא בורנשטיין. הגעתי לתחום הזה כמעט במקרה דרך ההיכרות עם שגיא ולמען האמת, בהתחלה הייתי זקוק לקצת שכנוע, כי בינינו – למי יש כוח לסיפורים מהחיים? אבל ברגע שצללתי לעולם התיעודי ונחשפתי לסרטים המרגשים עד דמעות, האסתטיים, מרחיבי התודעה ומלאי ההומור (מכל העולם אבל בייחוד מהארץ) – לא הייתה דרך חזרה. מאז ועד היום הפקנו וביימנו סרטים וסדרות עבור ערוץ 8, קשת, Arte, Radio Canada, BR, RBB, ORF, SVT ועוד. לא למדתי קולנוע, אבל ההיכרות עם עורכים, צלמות, מעצבי פסקול, אונלייניסטיות ובעיקר – המפגש עם יוצרות דוקו אחרות והצפייה בפיצ'ים ובסרטים שלהן לאורך השנים לימדה אותי את המעט שאני יודע. עכשיו אני אשמח מאוד להזדמנות לקחת חלק פעיל יותר בקהילה הקטנה והמרתקת הזו, להילחם על הזכויות והאינטרסים המשותפים שלנו ולחפש עוד דרכים יצירתיות ואפקטיביות להפיץ את הסרטים שכל-כך יקרים לליבנו.
אודי ניר, אודי ניר (יליד 1990) הוא במאי ומפיק של סרטים תיעודיים. החל את דרכו ב"אמנסטי אינטרנשיונל" והיה פעיל בכמה ארגוני זכויות אדם. למד מחזאות בבית הספר לכתיבת דרמה בתל אביב ועסק בתיאטרון לפני שפגש את שותפו שגיא בורנשטיין והחל ליצור סרטים תיעודיים. סרטיו כבמאי:
#מחנה_משותף (2017, דוקאביב, דוק לייפציג, פסטיבל קרקוב, קשת RBB, ORF, BR).
גולדה (2019, דוקאביב, DOCNYC, ARTE, BR, מועמד לפרס אופיר לסרט תיעודי ארוך)
חלומות ויראליים (2021, פרס העריכה – דוקאביב, HOTDOCS, ARTE, ZDF, SVT, DR)
דן שדור
דן שדור, במאי, תסריטאי ומפיק. סרטיו "לפני המהפכה" ו"קינג ביבי" זכו לתהודה רבה בארץ ובעולם. סרטו החדש "המרד של סילבר – סיפורה של טלגראס" עתיד לצאת במהלך 2023. בימים אלו מפיק שני סרטים נוספים של יוצרים צעירים, ועורך ומגיש את הפודקאסט החדש של פורום היוצרים התיעודיים, שעתיד לעלות לאוויר בחודשים הקרובים. בעברו מייסד מדור התרבות ב"גלובס" ומו"ל של הוצאת הספרים "שדוריאן". בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.
שמר גאון בראבא
התקנה בחוק קולנוע שהתוצאה המעשית שלה מחייבת מאצ' עם הטלוויזיה המסחרית כתנאי לקבלת כסף ציבורי – היא בפועל מכירת חיסול של הקולנוע הדוקומנטרי החופשי משיקולי רייטינג.
תכליתה של קרן ציבורית היא לאפשר מרחב לעשייה יצירתית חופשית ומגוונת ובה קולנוע ניסיוני, יצירות ביכורים וסרטים אומנותיים.
נכון שהזרמת תקציבים לתחום הדוקו מבורכת! אבל לא במחיר של ניכוס 100% מהתוכן לטלוויזיה המסחרית.
בשיטת המימון הנוכחית, הפוסקים העליונים איזה תוכן יופק הם מנהלי ומנהלות התוכן של הטלוויזיה המסחרית (פרט לתאגיד הציבורי). ללקטורה של הקרנות הציבוריות אין משמעות!
כשהשליטה המוחלטת על התוכן נמצאת בידיים של עסק מסחרי פרטי, וכפופה לאינטרס של בעל המניות – זו למעשה מכירת חיסול של התוכן הדוקומנטרי החופשי! (כבר היום נראים על המסך יותר ויותר סרטים שנושאים אופי של "כתבת חדשות מורחבת") סרטים אומנותיים, סרטים אישיים, סרטי ביכורים בתקציב מלא הם בסכנת הכחדה ממשית.
כמובן שזה רצוי ולגיטימי שיוצרי ויוצרות סרטים יהיו חופשיים לגייס תקציבים מכל מקור שהוא במסגרת כלכלת שוק חופשית, אולם התקנה בחוק שמחייבת מאצ' עם טלוויזיה מסחרית כתנאי אקוטי לקבלת כסף ציבורי מהקרנות – היא היא מקור הבעיה! והיא חייבת להשתנות!
כבר קיבלתי תגובות על הנושא כמו: "את מנותקת"
ו – "ככה העולם הקפיטליסטי עובד"
ו – "בכל העולם הקולנוע נמכר לטלוויזיה"
ו – "מה את לוחמת אור? ארין ברוקוביץ? תוותרי!"
אומרים לי גם: "את במאית צעירה, זו תעשייה קטנה… יסמנו אותך.. תעשי לעצמך טובה תשתקי."
ודווקא בגלל תגובות כאלה אני לא יכולה להישאר אדישה. בהצלחה לכולמנה.
שמר גאון בראבא, במאית ותסריטאית. סרט הגמר שלי "סינדי" זכה בפרס התסריט והמשחק בפסטיבל תל אביב וכן בפרסים נוספים בפסטיבלים בעולם.
כתבתי וביימתי את "בראבא – מופע יחיד" מופע בימתי ייחודי המשלב בידור הומור ווידיאו שהציג מאות פעמים ברחבי הארץ.
רחל אליצור
מעבר לכך שברצוני להצטרף למאבקים ולקידום היצירה הדוקומנטרית בישראל לטובת היוצרים מכלל המגזרים אשמח לקחת חלק בניהול הפורום על מנת לקדם יצירה נוספת וקהל יעד חדש.
כיוצרת קולנוע חרדית אני מבקשת להפנות זרקור אל החברה החרדית, אל פוטנציאל היצירה שטמון בה לא רק כהצצה מבחוץ אלא בתוכה ומתוכה. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בקרב יוצרות ויוצרים בקהילה החרדית, חלקם יוצרים פנימה וחלקם מבקשים להשתלב בתעשיית הקולנוע הישראלי ולהביא את העולם החרדי מבפנים.
כיוצרת שעוסקת בסרטים פוליטיים חברתיים ובעיקר כאלו המבקשים להביא את הנשים והנשיות אל קרבת המסך, אל קהל יעד רחב, ישראלי ובינלאומי אני מעוניינת גם לסלול דרך עבור יוצרות ויוצרים נוספים. הקולות הם רבים, הסיפורים הם שונים והצבעים הם לא שחור ולבן.
יוצרים אלו זקוקים ליד מכוונת, מידע, היכרות עם התעשייה, חממות ייעודיות, חיבור למפיקים ואנשי מקצוע ותיווך בין השפה של הקרנות והגופים המשדרים אליהם ואליהן. ולכן אני מבקשת להיות פה.
רחל אליצור, תסריטאית ובימאית במשך עשור. אני בוחרת כל יום ליצור סרטים מתוך החברה החרדית, אליה אני שייכת, עם דגש על נשים ונשיות. ניהלתי במשך שבע שנים את השלוחה החרדית לנשים חרדיות בבית הספר לקולנוע מעלה ואני מלווה פרויקטים ויוצרות חרדיות בשלבים שונים של עשיית סרטים. יש הרבה מאד מאבקים ראויים וחשובים שאשמח לקחת בהם חלק כיוצרת, אך זהו מאבק אמנם קטן אך הוא דו צדדי ואין הרבה אנשים ונשים שמוכנים להיאבק אותו כך שבמקום שאין אנשים תהיי אישה.
יובל ארז
בדוקו המשבר הוא בסרט השלישי. את הסרט הראשון אתה עושה לבד ואם מכרת אותו לשידור אתה המאושר באדם. לסרט השני, אתה זוכה במימון ומרגיש שזכית בפיס. מישהו מוכן לשלם עבור היצירה שלך.
בסרט השלישי אתה מקבל מימון ומבין שאתה ממש, אבל ממש לא יכול להתפרנס מעשיית סרטים דוקומנטריים. הנשמה שלך נקרעת. אם הגעת עד לפה, לסרט השלישי, אתה יוצר שיודע מה הוא עושה ומצד שני משפחה וילדים, ומקצוע שלא מאפשר פרנסה מכובדת.
בעבודתי בפורום ארצה לבנות מערך סיוע והבנייה ליוצרים כיצד לעבוד עם התקציב שלהם לצד הפרנסה שלהם, לחשוב האם הפורום יכול לחבר בין יוצרים לבין מפיקים מנוסים שיהיו מנטורים להפקה עצמית של היוצרים וכן לבנות תוכנית כלכלית סדורה שמאפשרת לכל יוצר להבין איך להתמודד ברמה הכלכלית עם הפקה של סרט לצד החיים.
בנוסף, ארצה לעסוק בתחום ההפצה שהוא החלק הכי חלש שלי בתהליך ושל רבים אחרים ולחשוב כיצד ניתן לסייע ליוצרים לבנות תוכנית הפצה סדורה.
.
יובל ארז,בימאי, מפיק ועורך. יוצר סרטים דוקומנטרים לצד הפקת ועריכת פרסומות ובימוי סרטים עלילתיים
דנה נאור הכהן
בעיני הפורום הדוקומנטרי הוא המקום היחיד שבו אנחנו יכולים להרגיש ביחד קהילה. מעבר למאבקים הצודקים מול גופי השידור והעלאת שכר במאי ונאותות הפקה מעל כל אלה יש דבר אחד חזק יותר שמביא אותי להיות בהנהלת הפורום, הרצון לקיים קהילה של יוצרים שעובדים יחד, לומדים יחד ומשתפים ידע וניסיון שהרי העשייה בדוקו היא כ"כ בודדה וכ"כ מייאשת בכל הגזרות גם בגלל הזמן הארוך שלוקח לביים סרט דוקומנטרי וגם בגלל התקציבים הנמוכים שגורמים לכולנו לעבוד תוך כדי עבודות אחרות, על כן חשוב שנחלוק יחד את המסע הזה, נבין את הצרכים שלנו ונפעל לשיתופי פעולה בידע ובניסיון מקצועי.
בנוסף, מתוך הניסיון שלי בדרמות שתעשיית הדרמות שכרגע רובה נמצאת בתקציבים שמגיעים מסדרות ילדים הבנתי שכדאי לפנות לעולם הילדים גם בדוקומנטרי כדי להגדיל את הפעילות של העשייה הדוקומנטרית, ואני פועלת בפורום לקידום הנושא הזה.
ההצלחה חסרת התקדים של סדרות וסרטי הדוקו בישראל היא משהו שכולנו יכולים להתגאות בו, נעבוד יחד להמשיך ליזום וליצור הזדמנויות שיאפשרו לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים ולהתפרנס בכבוד.
בשנה האחרונה הייתי בהנהלת הפורום ופעלתי רבות לטובת נושאים אלה, שמחה לעדכן שדוקומנטרי לילדים מתגבש ואני מקווה שבקרוב נוכל לעדכן בנושא.
בנוסף הפודקאסט הדוקומנטרי בעריכתו של דן שדור ואיילת בכר ובשיתוף קרן מקור נמצא בעריכות ובקרוב יצא לאוויר.
קיימנו ישיבות עם כל מנהלי הקרנות וגם עם הקרנות האזוריות ויצרנו גשר לעשיה משותפת תוך הבנה של תחומי העיסוק של כל קרן.
יזמנו יחד כניסה של תחום הדוקו לתוך פסטיבל הסטודנטים והפיציג בפני מפיקי דוקו.
עדין מרובה העבודה ואשמח להמשיך בה.
דנה נאור הכהן,
מפיקה ויוצרת דוקו מעל עשרים שנה. פרוייקטים בולטים ״שיר ערש לעמק״, ״גשם בעינים״, ״השריקה של התנועה״, ״הקללה של ויקטור״
חברת איגוד המפיקים
חגית בן יעקב
בשבוע שעבר היינו בועדת הכלכלה בכנסת, בדיון על הסטרימינג והרפורמה בתקשורת. בכל שלוש וחצי השנים שאני עומדת בראש הפורום, לא היה סנטימנט חיובי כל כך כלפי חובת ההשקעה ביצירה מקורית כמו בממשלה הנוכחית, יש חילוקי דעות כמובן אבל גם יש עם מי לדבר ויש דלת פתוחה. בשבועות הקרובים תזכיר החוק עומד להתפרסם ואנחנו נצטרך להתגייס בכל הכוח כדי להוריד את ההגנות שהוא מציע לגופי הסטרימינג החדשים ולדרוש שכולם ישקיעו, בלי יוצא מהכלל.
בשלוש השנים האחרונות למדתי לעומק את עולם הקולנוע הדוקומנטרי, את החקיקה ודרכי המימון, את הכשלים וההצלחות, את השחקנים במגרש ואת היוצרים (ואיזה יוצרים, מדהימים אחד אחת). למדתי להכיר את הצרכים והרצונות השונים של יוצרות ויוצרים בשלבים שונים בחיים והיצירה, את המקום השונה ממנו כל אחד מגיע לעולם המטורף הזה, שבו פשוט לוקחים מצלמה, יוצאים לדרך ומקווים לטוב. בלי אופטימיות קוסמית אי אפשר בכלל לחשוב על להיכנס לעולם שלנו, בלי אהבה גדולה לאנשים אי אפשר בכלל לראות את מה שאתם רואים.
אני מבקשת להמשיך שנה נוספת, שנה שבה נצליח להוציא לפועל את הרפורמה החיונית בתקשורת, להגדיל סוף סוף את התקציבים הלא ראויים שאנחנו עובדים איתם, להביא מקורות מימון חדשים, תהליך שכבר התחלנו עם הקמת קרן כדר ולהבין איך עובדים איתם ביחד עם מימון ציבורי.
אנחנו מתכננות להחזיר השנה את כנס הדוקו השנתי ויש לנו תכניות גדולות, תתכוננו.
אני מבקשת מכם לתמוך בי ובעשייה שלי שוב אבל לא להשאיר אותי לבד, אני צריכה אתכם ואתכן, צריכה כוחות חדשים וישנים עם רעיונות, יוזמות ואהבה לקולנוע ולאנשים.
חגית בן יעקב, תחקירנית ארכיונים למעלה מעשרים שנה, אשת תוכן ופיצוח. מתחביבי לצלול לערימות אינסופיות של חומרים ארכיונים ולחלץ מהם סיפור קולנועי. כמה תחקירים מהשנים האחרונות: ימי בגין, המעברות, הנערים, The Angel, גברת G, שיעור מולדת, שנאת מוות, ירוסלם, 60 ימים של טלטלה, "העברים" – אבות ישורון, אברהם סוצקבר, שבזי, דוד פוגל, מרים ילן שטקליס, ז'קלין כהנוב, נפילתה ועלייתה של המחתרת היהודית ועוד רבים.
ילון גורביץ'
אני ילון גורביץ' במאי ומפיק מזה 30 שנה.
הקולנוע הישראלי יקר לי ואהוב עלי כצופה כאדם וכיוצר. כבמאי ומפיק עצמאי יצרתי עשרות סרטים וסדרות ואילו כמפיק הראשי של הרשות השנייה יזמתי מאות תוכניות וסרטי תעודה אותם יצרו עשרות במאים ומפיקים.
לצערי הרב קיימת היום התערבות ישירה או עקיפה מצד גורמים פוליטיים ומסחריים באופן המשאיר בצד רעיונות ויוצרים רבים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי וחופש הביטוי מצטמצם עד כי היצר מתנתק מהיצירה.
כחבר בהנהלת פורום הדוקומנטרי אעשה כל שביכולתי להעמיד את היוצר והיצירה במרכז. אפעל כדי להחזיר את חופש הביטוי והיצירה ולצמצם את הצנזורה.
אנסה לנתק את הקשר הגורדי בין קרנות ציבוריות לבין גופי השידור משום שתפקיד הקרנות הוא לעודד את היצירה הקולנועית בין אם היא משודרת ובין אם לא.
אפעל כדי להנהיג תמורה כספית גבוהה יותר ליוצרים.
אנסה ליצור משבצות שידור נוספות ליצירות התיעודיות.
כמי שעשה לא מעט לטובת הקולנוע התיעודי בארץ, אני מבטיח לעשות כל שביכולתי כדי לקדם את מעמד היוצר והיצירה.
ילון גורביץ', במאי ומפיק מזה 30 שנים. יצרתי עשרות סרטים וסדרות ששודרו בגופי השידור בארץ ובחו"ל.
רוני אבולעפיה
אני רוני אבולעפיה, במאית של סרטי דוקו, סדרות, טלויזיה ומה שביניהם. אני מאמינה שסרטים דוקומנטרים מרחיבים את הלב ופותחים את המחשבה. אין כמו ההרגשה לצאת מהקרנה של סרט ולהרגיש קרובה לאנשים זרים ואל עצמך. אני בכנות מאמינה שסרטים דוקומנטרים עושים אותנו אנשים טובים יותר. אבל לצערי, אין כמו הפער בין המשקל הסגולי של הסרטים שאנחנו עושות ובין התנאים שבהם אנחנו עובדות, הגמול שאנחנו מקבלות והתקציבים ההולכים ומצטמקים. ולכן אני מעוניינת להשתלב בהנהלה של הפורום ולעסוק בסוגיות של תקציבים ורגולציה מול הגורמים השונים, במעמד היוצר ובאפיקים חדשים של שיתופי פעולה. מלבד יכולתי וניסיוני כיוצרת סרטים עסקתי בשנים האחרונות גם בפעילות ציבורית במאבקים שונים וגם בתחום הסיוע ההומניטרי ומקווה לפעול גם למען הקהילה שלי.
רוני אבולעפיה, במאית סרטים דוקומנטרים. ב20 השנים האחרונות יוצרת של סרטים, סדרות ותכניות טלויזיה. סרטיה "לא בגדתי", "יהודיה", "אידה פינק – רישומים לקורות חיים", "משפחה מושלמת" הוצגו בפסטיבלים ושודרו בארץ ובעולם. ב 2017 זכתה בפרס האקדמיה לסדרה העובדתית הטובה ביותר על "בית הספר לתקווה". סרטה האחרון "אולמרט – האיש שרצה יותר מדי" הוקרן בבכורה בפסטיבל דוקאביב 2020. "אשמה" סרט שנמצא בעבודה מתאר את מסע החילוץ של קבוצת נשים פורצות דרך מאפגניסטן לאחר הנסיגה האמריקאית ב 2021. כמו כן עבדה כמפיקה ועורכת עבור רשת הטלויזיה האמריקנית NBC News והיא בוגרת בית הספר לקולנוע ולטויזיה ע"ש סם שפיגל.
ליאורה עמיר ברמץ
אני יוצרת כתבות וסרטים תיעודיים כבר 40 שנים, לאחר סגירת רשות השידור בחרתי לצאת לעולם הפרילנס ולא להמשיך בתאגיד. בשנתיים האחרונות הייתי חברה בהנהלת הפורום הדוקומנטרי בתקופה הזאת למדתי עד כמה שרוי הקולנוע הדוקומנטרי בסכנה קיומית. נחשפתי לחשיבות הנהלת הפורום הדוקומנטרי וברור לי שרק חיזוק הפורום וחיבור אמיתי בין כל היוצרים עשויה להביא לשינוי בשטח. אני רוצה להמשיך לפעול למען קהילת היוצרים. כמובן, חשוב להמשיך במלחמה הבלתי אפשרית של הגדלת התקציבים, חשוב המאבק הסזיפי בעד השקעה בדוקו של כל הפלפטורמות וגם לפעול למען היוצר העצמאי הפועל לבד בשטח מול גופי השידור והקרנות. תחושת הגאווה והשייכות חשובה לחיזוק תעשיית הדוקו כדי שנוכל לעמוד בפני הלחצים הפוליטיים והכלכליים, אני רוצה לחזק את הקשר בין היוצר לבין הפורום הדוקומנטרי באמצעות פעילויות שונות. לעודד יוצרים צעירים ליצור סרטים ולא להתייאש. אני עדיין מאמינה שאחווה תחושת השייכות ושותפות עשויה ליצור לובי חזק משמעותי שעשוי ליצור שינוי.
ואני אשמח להמשיך ולפעול למען היוצרים הדוקומנטריים גם בשנה הבאה.
ליאורה עמיר ברמץ, בימאית, עורכת תוכן . פרויקטים בולטים: "סוכן 566 " (2021)סדרה של 3 פרקים ב"כאן" 11, "מי רצח את אבא" (2016) סרט תעודה זכה בפרס בפסטיבל במוסקבה. "לבנון גבולת הדם" (2021) פרס על התחקיר הטוב ביותר. עורכת תוכן בתכנית תחקירים ראשית "מבט שני" .
קרין קיינר
ארבע שנים שאני חברת הנהלה. קידמתי את הפורום במדיה הדיגיטלית בכל הפלטפורמות, נכחתי בישיבות בועדת הכלכלה בכנסת והייתי שותפה ויוזמת למאבקים הקשים אשר לא מרפים מסף ביתנו (כמו שאומרים) מהתאגיד דרך פרטנר וסלקום, הערוצים הייעודיים ועד המאבק הקשה העומד לפנינו מול ענקיות הסטרימינג. אנחנו לא יכולים להוריד את היד מהדופק, הזמנים אומנם משתנים ועולם הדוקו היברידי, משתנה ומתפתח אבל המאבקים רק גדלים, התקציב לדוקו בארץ לא השתנה כבר יותר מ20 שנה כן!!! וצריך וחייבים להילחם על הגדלת התקציב אנחנו חייבים להסתכל קדימה ולהבין איך אנחנו מביאים מימון חיצוני ונוסף לדוקו. הבעיה הגדולה לדעתי היא שכר הבמאים והמפיקים ביחד ולא אחד נגד השני.
אין ספק שיותר מהכל אני מרגישה שאת עיקר עבודתי אני עושה כנציגת הפורום באקדמיה. אני יו"ר ועדת טקס פרסי הטלוויזיה וביחד עם חברי להנהלת האקדמיה, יצרתי 6 קטגוריות חדשות (אישיות ואחת גדולה) בכדי להגן על האינטרסים של הדוקו הקלאסי – סוגה עלית. יצרנו קטגוריה חדשה, עובדתית, נפרדת לכל סדרות הרייטינג (המתמחים, בייבי בום שעליה היה מאבק עיקש להוציאה מהתעודה) והאמת לדעתי יש לכולן מקום! זה נהדר שהדוקו מצליח לתפוס נתח נכבד מתרבות הרייטינג. השנה אני שמחה להודיע כי הצלחתי להוסיף 4 קטגוריות חדשות שהן בהחלט ניצחון חדש לעולמנו הקטן. 1. סדרות רשת 2. במאי /יוצר בסדרת תעודה 3. צלם בסדרות תעודה 4. תחקיר בסדרת תעודה ו-5. עורך בסדרות תעודה שזה לא יסולא מפז. השנה נוספה עוד אחת: 1. מקליט בסדרת תעודה.
וכאן המקום שלנו להשפיע על המערכת מבפנים וגם על יוצרים צעירים בתחילת דרכם. שנה הבאה התעודה תתפצל גם בסדרות הרשת שזה הישג נפלא ואני עובדת על הורדת התשלום להרשמה לדוקו.
קרין קיינר, תל אביבית במקור. יוצרת, במאית, צלמת, מפיקה ,תסריטאית, חברת הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים והאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה, עיתונאית ספורט ותרבות, אוהדת הפועל ת"א, אשת איש ואמא של ליב וטוני.
בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה, תואר ראשון ושני במגמת הפקה ותסריטאות באוניברסיטת ת"א.
