מועמדים/ות להנהלת הפורום הדוקומנטרי 24 - 26
ה'אני מאמין' של המועמדים/ות להנהלת הפורום
אבי דבאח
אני אבי דבאח – במאי תיעודי, ומורה לקולנוע. יש כמה נושאים שחשובים לי ושארצה לקדם במסגרת הפורום. הראשון הוא המאבק ההולך ונמשך על היצירה הדוקומנטרית בישראל מול הממשלה וגופים נוספים. מאבק על חופש היצירה, על תקצוב נאות, על חוק הקולנוע. כל המאבקים שהפורום שותף מרכזי בהם, ומגיעים בתקופה האחרונה לשיא. אני רוצה לקחת בהם חלק יותר פעיל ויוזם, מתוך מחשבה שזהו זמן קריטי למאבק.
הנושא השני הוא קידום של יוצרות ויוצרים מהפריפריה החברתית, דרך חיבור בין ותיקים למתחילים, סדנאות והרצאות, ועוד פרויקטים מעולים שהפורום כבר יצר ומפעיל ואפשר להרחיב וליישם אותם בעוד תחומים וקהלים.
הנושא השלישי שארצה לקדם הוא "חינוך לדוקומנטרי"- עבודה עם מגמות קולנוע בתיכונים כדי לקדם את החשיפה של היצירה התיעודית הישראלית, ולהרחיב את העשייה התיעודית של תלמידי/ות הקולנוע. לגדל קהל צעיר לקולנוע תיעודי, ולנטוע ביוצרים לעתיד את החיידק התיעודי.
תסריטאי ובמאי תיעודי, יוצר במציאות מדומה, מורה ומרצה. בימים אלה עובד על פיתוח סרט תיעודי, ובימוי של כמה פרקים בסדרה הנמצאת בהפקה.
עבודות בימוי מרכזיות:
"מקום" – מציאות מדומה, סיפור בית הכנסת הגדול של חלב, סוריה. מוצג מיוני 2022 במוזיאון ישראל.
"הכתר האבוד" סרט תיעודי ואתר אינטראקטיבי, על תעלומת כתר ארם-צובא. 63 דקות, 2018 , כאן-11.
אוסף מוסררה – ניהול ואוצרות של פרויקט חזותי-תיעודי על סיפור הפנתרים השחורים ושכונת מוסררה.
במקביל לעשייה הקולנועית מלמד ומרצה באונ' רייכמן ועוד.
אודי ניר
מעבר להנאה הגדולה מהחוויה של צפייה בסרט טוב, אני מאמין שסרטים תיעודיים ממלאים תפקיד חשוב בחברה דמוקרטית וכשהדמוקרטיה תחת איום, התפקיד הזה חשוב עוד יותר. הקולנוע התיעודי הישראלי זוכה לתהודה גדולה בעולם ואחראי לכמה מהדיונים הציבוריים החשובים שהיו כאן לאחרונה, אבל כבר שנתיים שהוא תחת מתקפה חסרת תקדים. הפורום הדוקומנטרי בישראל כאן כדי להגן על היוצרים והיוצרות, על המימון ותנאי העבודה שלנו, על החירות האמנותית ועל חופש הביטוי שבלעדיהם אין לנו זכות קיום. בשנתיים הראשונות שלי כחבר הנהלה בפורום התרכזתי בעיקר בלהקשיב, ללמוד את העבודה ולקחת חלק בדיונים מהותיים על התפקיד שהפורום יכול וחייב בעיני לקחת במציאות הפוליטית הקיצונית שבה אנחנו חיים. הייתה לי גם הזכות לסיים עבודה שהתחילה עוד הרבה לפניי ולאחד סוף סוף אחת ולתמיד את פורמט ההגשה של כל קרנות הקולנוע וגופי השידור. אני מקווה להמשיך לעוד שנתיים של עשייה בוועד, לקדם גיוון של הקהילה התיעודית בארץ ולהילחם על הזכויות שמאפשרות לכולנו ליצור קולנוע תיעודי חופשי ומאתגר.
מפיק ובמאי של סרטים תיעודיים בשבע השנים האחרונות, ביניהם "חלומות ויראליים" (HOT8, HotDocs, דוקאביב, ARTE, פרס IDA לסדרה טובה ביותר 2021), "גולדה" (DocNYC, דוקאביב, HOT8, מועמד לפרס אופיר 2019) ו-"#מחנה_משותף" (קשת, דוקאביב, דוק ליייפציג, BR, RBB).
איהאב בחוס
חשוב לי לקדם את העשייה הדוקומנטרית בחברה הערבית, ואף לשלב פרוייקטים שיצליחו לספר סיפור בשתי פרספקטיבות. יש רצון למסד ולארגן את היוצרים הערבים בארץ ולעזור להם להתמקצע גם מבחינת ההגשות והן בעשייה. אחרי שנים רבות של עשייה קולנועית יש לי שאיפה להשפיע על המבע הקולנועי הדוקומנטרי בארץ, לעודד שילוב של צילום אסתטי לצד הגישות הדוקומנטריות המקובלות בתעשייה.
יוצר ועורך תוכן בערוץ מקאן, נסיון ארוך ורב כעוזר במאי ראשון בתעשייה, פרוייקטים: שבקת.קום, אל-בלד בחיר.
אסף בנית
התקופה האחרונה לא קלה לי, ואני מאמין שעבור רובנו. זו תקופה כואבת ובה סחף גדול של דברים ואמונות שפעם חשבתי שהן בלתי ניתנות להזזה. בתוך אי הוודאות הזאת, המתמשכת, כמה דברים מתגלים לי מחדש כל פעם ומחזירים לי את האמונה ואת התקווה: אחד מהם הוא האמונה בבני האדם ובטוב שבהם, עם כל המורכבות והידיעה שגם הרוע קיים. השני הוא כוחה של האמת, והאחרון הוא הצורך להיאבק כל הזמן כדי לחשוף ולקדם את האמת והטוב. עד היום פעלתי למען המטרה הזאת באמצעות הסיפורים אותם סיפרתי, עם המצלמה, הצוות שאיתי וכל האמצעים האומנותיים.
היום אני מאמין שנדרשת דרך אחרת.
אם פעם נלחמנו עבור התנאים בהם אנחנו עובדים, או ההכרה באמנות שלנו כנדרשת וראויה לתמיכה, הרי שהיום נדרש מאמץ רק כדי לשמר את עצם האפשרות לעסוק במקצוע שלנו ולשמור על יושרה. אני שואף להמשיך לקדם את הדברים עבורם נלחם הפורום לאורך השנים – הבטחת מקורות מימון והגדלתם, שמירה על תנאי תעסוקה הוגנים ועוד. אבל אני לוקח בחשבון שכעת נדרש גם מאבק גם על טבעו המהותי של המקצוע שלנו – היכולת שלנו לחשוף אמיתות לא נוחות, לערער את האמונות המקובלות ואת מבני הכוח, ולספר סיפורים אנושיים שחושפים את האמת מאחוריהם.
אשמח לקחת חלק במאבק הזה ולהיות חבר פעיל ותורם בקהילה הקטנה ויקרת הערך שלנו, קהילת היוצרים התיעודיים.
במאי, מפיק ועורך של סרטים דוקומנטריים. בוגר האוניברסיטה העברית, ביה"ס לקולנוע ע"ש סם שפיגל והתואר השני בבימוי והפקה (MFA) באוניברסיטת תל אביב. סרטו הראשון, "על כורחך", זכה בציון לשבח בפסטיבל דוקאביב 2015. סרטו השני, "דעתו של החייל", זכה בפרס איגוד ההיסטוריונים האמריקאיים לשנת 2023, היה מועמד לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים 2022 ולארבעה פרסים בתחרות פרסי הפורום הדוקומנטרי בשנת 2022. אסף ערך מספר סרטים תיעודיים וביים סרטים קצרים רבים, עבור עמותת "דוקאביב" וגופים נוספים.
אסף לפיד
מדינת ישראל ואיתה תעשיית הדוקו הישראלית עומדים בצומת דרכים. למרות הניסיונות להקטין, להחליש ולצנזר את הסרטים הישראלים, אני מאמין שזה בדיוק הרגע של תעשיית הדוקו להמשיך ולמנף את העשייה החשובה שלנו כדי להשפיע על עתיד המדינה.
אני מאמין שאנחנו צריכים להתאמץ יותר להכניס קולות שונים ומגוונים לתוך תעשיית הדוקו, גם כיוצרים וגם כקהל, תוך שאנחנו שומרים על ה"אני מאמין" שלנו ומצליחים ליצור היבדלות מעולמות האקטואליה.
אני מאמין שאנחנו, כקהילה יוצרת, צריכים לעמוד במשותף מול הניסיונות לפגוע בעשייה הדוקומנטרית הענפה בישראל.
במסגרת הפורום אפעל להקל על קהילת היוצרים ליצור. אנסה להפחית את הבירוקרטיה בהגשות לקרנות השונות, לייעל את תהליכי העבודה ולהגדיל את התקציבים המופנים לעשייה דוקומנטרית.
כמו שכתבתי, אני חושב שאנחנו נמצאים בצומת, אשמח לקחת חלק בפעילות הפורום על מנת שניקח, כולנו ביחד, את הפנייה הנכונה.
אני במאי ועורך שעובד בתחום הדוקומנטרי כבר למעלה מ-15 שנה. לאחרונה ביימתי את הסרט, "השיבה מהפלנטה האחרת" המביא את סיפורו של הסופר וניצול השואה, ק.צטניק.
כעורך הייתי מעורב בפרויקטים רבים, ביניהם: מסדרונות הכוח (במשותף עם טלי הלטר שנקר), קו המים (במשותף), נולד בדיר יאסין, סיבת המוות, הייה שלום פטר שוורץ, פתלתל ועוד…
בנוסף אני מלמד עריכה לשנים ב-ג בסם שפיגל.
דנה נאור הכהן
בעיני הפורום הדוקומנטרי הוא המקום היחיד שבו אנחנו יכולים להרגיש ביחד קהילה של יוצרי דוקו. מעבר למאבקים הצודקים מול גופי השידור והעלאת שכר במאי ונאותות הפקה, מעל כל אלה יש דבר אחד חזק יותר שמביא אותי להיות בהנהלת הפורום, הרצון לקיים קהילה של יוצרים שעובדים יחד, לומדים יחד ומשתפים ידע וניסיון. העשייה בדוקו היא הרי כ"כ בודדה וכ"כ מייאשת בכל הגזרות, בשל הזמן הארוך שלוקח לביים סרט דוקומנטרי וגם בגלל התקציבים הנמוכים שגורמים לכולנו לעבוד תוך כדי עבודות אחרות, על כן חשוב שנחלוק יחד את המסע הזה שלנו ונדאג לקהילה חיה ופועלת. מתוך כך יזמתי יחד עם הפורום וקרן מקור "פודקאסט דוקו" שבו נוכל לדבר ולהקשיב.
בנוסף, מתוך הניסיון שלי הבנתי שמרבית התקציבים בתעשיית הדרמות מגיעים לסדרות ילדים. הבנתי שכדאי לפנות לעולם הילדים גם בדוקומנטרי כדי להגדיל את הפעילות של העשייה הדוקומנטרית, ואני פועלת בפורום לקידום הנושא של "דוקומנטרי לילדים", היינו ממש קרובים להוציא קול קורא אבל אז המלחמה התחילה והכל נדחה.
ההצלחה חסרת התקדים של סדרות וסרטי הדוקו בישראל היא משהו שכולנו יכולים להתגאות בו, נעבוד יחד להמשיך ליזום וליצור הזדמנויות שיאפשרו לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים ולהתפרנס בכבוד.
חברת הנהלה בפורום הדוקומנטרי, יוצרת הפודקאסט "תיבת תעודה", חברת ועדת קולנוע לקטורה "סל תרבות", חברת "לובי נשות התרבות" למניעת הטרדות מיניות, חברת איגוד המפיקים.
בימוי: "הקופצים מהחומות" ,מכאן, התחרות הרשמית- פסטיבל דוקאביב 2024,
"רב הנסתר" – בעבודה, "מלכת ירושלים" – בעבודה, "הילד מברסלב" , "ירושלים מזריחה עד שקיעה".
מפיקה דוקומנטרי: "קרלוס", "אויבים" עונה 3+4, "הרצח בקולנוע צפון", "שיר ערש לעמק", "גשם בעיניים", "הקללה של ויקטור", "השריקה של התנועה", "נקודת מפנה"
טל מיכאל
התחלתי את הדרך בשנות ה-90' כבמאית ותסריטאית בז'אנר העלילתי, ובמקביל למדתי ספרות וביקורת תרבות. שנה גורלית באפריקה, שם עבדתי לסירוגין בפרויקט דוקו, פתחה בפני עולם חדש –של תיעוד מציאות ושינוי חברתי. מאז נשארתי שם, בקולנוע הדוקומנטרי.
יצרתי סדרות וסרטים, קופרודוקציות ומקומי. שנים של עשייה לצד חונכות ולקטורה, הובילו אותי להבנה עמוקה של האתגרים שעומדים בפני יוצרי דוקו: החל ממימון, דרך עשייה ועד להפצה ושיווק.
בעידן של צריכת תכנים מהירה ורבת ערוצים, לא פשוט ליצור, להפיץ ולחשוף לעולם יצירות תיעודיות מורכבות.
אבל המציאות המאתגרת שחווינו השנה, רק מחזקת את ההבנה שאסור לנו לוותר: הכרחי להעצים את מגוון קולות היוצרות והיוצרים, להילחם על חופש הביטוי והאמנות, להיאבק על מימון הוגן, למנוע סתימת פיות, ולכוון זרקורים אל דרכים לא סלולות בשדה הדוקומנטרי בארץ ובעולם.
מול נסיון העבר, אתגרי ההווה והעתיד הטכנולוגי, אחד הפרויקטים שארצה לקדם הוא 'אמנה דוקומנטרית'- שיפור והתאמה של האתיקה לאתגרי התיעוד, תוך התייחסות לסוגיות כמו הסכמה מדעת, ייצוג הולם, הגנה על פרטיות, שימוש בחומרים מצולמים ועוד- באופן שיציב אדנים ברורים לגופי המימון, ויבטיח את מקומה של היצירה הדוקומנטרית האיכותית. האמנה תגן עלינו מפני תכני חצי אמת, תעמולה ותוכן לא מוסכם, ותסייע לחופש הביטוי והיצירה של כל היוצרים מול גופי השידור, ללא קשר לוותק ולחוזה.
עניין נוסף הוא פיתוח, שיפור וריבוי של פלטפורמות ומיזמי דוקו ברחבי הארץ, בדגש על פריפריה, קהילות, אוכלוסיות קצה וקהל צעיר.
אהיה פה כדי לעזור ליוצרות ויוצרים בכל שלב, לשמר ולשפר תנאי העסקה ורגולציה, ולהוביל מהלכים משמעותיים עבור קהילת הדוקו.
במאית דוקו, פרויקטים לדוגמה: בוכרא פי (א)למישמיש (כאן11, France2); הטרילוגיה 'משתפים פעולה' (כאן 11, בימוי משותף עם דוד אופק); הקשר הישראלי עונה 1+2; כלבים בשר ודם; המתמודדים (כאן 11); אימפריה קטנה שלי (רשת 13); רעב (כאן 11); ישראל לא מחכה (יס דוקו).
משה אלפי
לדעתי תפקידו של איגוד להגן מחד, ולטפח מאידך את היוצרים בכל המגזרים. כארגון, האיגוד צריך לראות את טובתם של היוצרים ולהאבק למענם – לא על פי מחשבה פוליטית, דתית או עדתית. כמ כן לדאוג ליצירת קהילה תומכת, למרות התחרות על הפרנסה. יצירת קשרים עם יוצרים בחול.
בימוי תיעודי: נאף ילד רחוב, השומרונים, לבד על החומות, שאלות של חיים ומוות
סדרות: קהילות מדליקות, סיפור שכונה.
הפקה: הירושות שלי, הבית השרוף, זעתר וברקוקה, עין טובה עופרה – ערבית, ועוד…
נטע שושני
אני נלחמת בשנה האחרונה להקרין את היצירה האחרונה שלי 1948- לזכור ולשכוח, אפוס דוקומנטרי בשני חלקים על מלחמת העצמאות בתאגיד. לאחרונה דרש שר התקשורת קרעי לגנוז אותו, ומאז שיצא בדוקאביב האחרון הוא למעשה גנוז בפועל כבר שנה והקרנתו לא נראית באופק. אני מוטרדת מעתידו של הקולנוע הפוליטי בישראל. רואה איך ברוב גופי השידור, הקרנות ואפילו בפסטיבלים הצנזורה העצמית ויישור הקו עם הכוח, עובדים שעות נוספות. נראה שחסרים קולות וכוחות שיבקרו אותם בהקשר הזה באופן ברור וחד משמעי. אני חושבת שבתקופה הקשה שבה אנחנו חיים יש ליצירה פוליטית תפקיד קריטי במלחמה על חופש הביטוי בישראל, על זכויות אדם, ועל הדמוקרטיה. חשוב לי להילחם על האפשרות ההולכת ונעלמת לייצר פה יצירות ביקורתיות, כמו גם על האפשרות לייצר פה יצירות תיעודיות בכלל.
במאית תעודה. נולדה ב-1980 בירושלים, חיה ועובדת בתל אביב. בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה בצלאל. מלמדת קולנוע דוקומנטרי בבית הספר לקולנוע סם שפיגל.
פילמוגרפיה נבחרת: 1948 לזכור ולשכוח, 2023. כאן 11. המוח של מורן, 2021. יס דוקו. הקונפליקט של חוסאם, 2021 יס דוקו. נולד בדיר יאסין, 2017. הוט 8. ביקור בית , 2016. יס דוקו. חנדה חנדה 4, 2013. קשת.
עמית מילר
בימים אלה ממש אני מקים ויוזם יחד עם הפורום את פרוייקט דוקו-קלאב במטרה להכשיר עוד שגרירי דוקו שמארחים במאים ומקרינים קולנוע דוקומנטרי בכל רחבי הארץ, בתשלום. מעבר לחשיפה נוספת לסרטים ומפגש עם קהלים מגוונים – הפרוייקט יגדיל את אפשרויות ההכנסה שלנו כיוצרים.
המיזם מבוסס על סינמה חבצלת רחובות אותו הקמתי ואני מפעיל – מועדון דוקו-קלאב משובח שאירח עד היום עשרות יוצרי דוקו בתשלום. כיזם אני מאמין שבימים אלה בהם התקציבים פוחתים וכמות הסרטים עולה – אנחנו חייבים למצוא דרכים יצירתיות חדשות לייצר הכנסה נוספת לנו היוצרים, כולל דרכי מימון חדשות לסרטים מעבר לדרכים המסורתיות. יחד עם הפורום, אמשיך לחפש ולמצוא אפשרויות מימון, חשיפה ופרנסה ליוצרים.
כבר בקנה קורס הפצה עצמאית לחברי הפורום שאין לסרט שלהם מפיץ.
עורך וידאו: "בולדוג" בערוץ 8, "ישר ללב" ל"רשת", כוכב נולד, מפרץ האהבה, רוקדים עם כוכבים, אנשי היום עם גדי סוקניק, "עסק טוב" בחינוכית, בנות בערוץ 3.
סרטים תיעודיים: "טיפת חלב" (פסטיבל ירושלים 2004)
בימוי דוקו: "מחר נקנה עוד כדור הארץ", "דיאלוג לידה", "יולדים בבית"', "חיה בסרט" (יחד עם מירי אורמן).
יזמות: במאי ושותף ב- Virtuals.TV
בימוי שלל סרטי הדרכה ותדמית לארגונים.
2022 – היום מנהל הבית לקולנוע וטלוויזיה רחובות.
עידית אברהמי
בכל שנה חשוב להצטרף להנהלת הפורום הדוקומנטרי, אבל השנה במיוחד. כראוי למציאות הישראלית שבה אנו חיים, השנה החולפת היא אחת הקשות שעברנו ועדיין עוברים, ואני מרגישה שזו שנה שבה יש משמעות רבה מתמיד לערך הסולדיריות, ולרצון לנסות לעשות שינוי ולהשפיע על המציאות. שזה מראש גם חלק מהתפקידים של קולנוע דוקומנטרי בעיניי. הייתי בעבר פעמיים חברת הנהלה, ואני אשמח להצטרף שוב ולתרום לנושאים ולמאבקים השונים שעל הפרק. זו שנת מפתח גם בגלל הרפורמה שמתכנן שר התרבות מיקי זוהר, שאם תעבור תגרום להרס הסופי של תעשיית הסרטים הדוקומנטריים וזה עומד להיות אחד המאבקים המרכזיים השנה ואני אשמח לקחת בו חלק. מעבר למאבקים והקרבות הצפויים, הייתי רוצה גם לקדם הקרנות של סרטים דוקומנטריים, את נושא תקציבי הדוקו ושכר במאי ומפגשים של סולדיריות ועבודה בין יוצרים.
במאית קולנוע דוקומנטרי. ביימתי בין השאר את הסרטים ״H2 מעבדת השליטה״, ״השחקנים נגד הקהל״ ו״חילמי שושא מת מעצמו״, ואת הסדרות ״מי ירה בילדי הברנוער״, ״מנתחים״, ״סיפורי בדים״ ו״העיתונאים״. מלמדת בשנים האחרונות סדנת בימוי דוקומנטרי בבי״ס ״סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה״.
צבי לנזמן
אני מעוניין לעזור לקדם קולנוע דוקומנטרי אמנותי ברמה גבוהה, וקולנוע חברתי, שחורג מעבר למסגרות הקלות והמקובלות ונותן קול גם למגזרים באוכלוסיה שמיוצגים בו פחות. אני מאמין שיצירת קולנוע צריכה להצליח גם בקרב הקהל הרחב, לייצג אותו ולשרת אותו, וגם להצליח לאתגר אותו ולדחוף את החברה קדימה. אלו שתי מטרות שלעתים סותרות וה"ג׳אגלינג" ביניהן הוא חשוב ומורכב. כבן למשפחה דתית בירוחם אני מרגיש את שתי המטרות בוערות בי, לחבר את הקולנוע לכל שכבות העם גם מחוץ למרכז ולאליטה, ובד בבד לקחת את החברה שלנו קדימה ולמעלה, מבחינת ערכים, השכלה ועידון אמנותי.
אני מעוניין לעזור לפורום הדוקומנטרי להיות גוף שיחזק ויתמוך ביוצרות וביוצרים, יאפשר היתכנות כלכלית של המקצוע שלנו, וגם לעזור לקולנוע כאמנות לחלחל מתוך מגדלי השן של הקהילה שלנו החוצה ואל החברה כולה.
ישראל היא מדינה שנמצאת בקונפליקטים תמידיים, זה לא דבר שישתנה בקרוב, ואני מאמין שחשוב שנדע כקהילת יוצרות ויוצרים לנווט בקונפליקטים האלו באופן שמתחבר לכלל האוכלוסיה שלנו מחד ולאתגר אותה בתבונה היכן שצריך ואפשר מאידך.
בוגר בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות. סרטו ״הטיפול״, החושף לראשונה את הנעשה בתוך העולם הסגור של טיפולי ההמרה, זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל דוקאביב 2021, במענק הפקה של קרן סאנדאנס ושודר ב״כאן 11״. סרטו הקצר ״אחרית דבר״ זכה לשני ציונים לשבח בפסטיבלים לסרטי סטודנטים תל אביב ומינכן, וצבר מעל 19 מיליון צפיות ביוטיוב. צלם ״בית האילמת״ שנכלל בשורטליסט לאוסקר 2017. במאי ומפיק ״הקרב על יעקב ישראל דה האן״ שעתיד להיות משודר בכאן 11 בהמשך השנה.
ציפי ביידר
היצירה הדוקומנטרית היא נר לרגליי בשני העשורים האחרונים. כמי שניהלה את הדוקומנטרי בערוץ 10 ושמה לה למטרה להנכיח את הדוקומנטרי בערוץ מסחרי, וכמי שיצרה ערכה והנחתה את שני כנסי הדוקו-פריים הראשונים שהתקיימו בישראל במסגרת התפקיד בערוץ 10, חשוב לי להמשיך בקו זה. להעניק ליוצרים ולמפיקים את התשתית להמשיך בעשייה חשובה זו ולהילחם בשבילם על תקציבים, הפקות, זכויות וכל מה שיידרש במסגרת הנהלת הפורום, וחבריה. אדאג לטפל באופן אישי בכל פנייה של כל יוצר בתעשייה ולהביא את קולם של היוצרים לשולחן ההנהלה. בתקווה להמשך עשייה דוקומנטרית משותפת, משמעותית והכרחית.
יוצרת ובמאית דוקומנטרית. בעבר ניהלתי את המחלקה הדוקומנטרית בערוץ 10 ובחמש השנים האחרונות מנהלת את הדוקו בחברת קסטינה תקשורת. יצרתי, אצרתי והנחתי את שני כנסי הדוקו-פריים במסגרת תפקידי בערוץ 10. רוב הסרטים שביימתי לאורך השנים עסקו בעיקר במערכות יחסים במשפחה, צבא ושכול. בין הסרטים: "חייו ומותו של כוכב פופ", "אימהות אבודות", "האחרונים מטרבלינקה", "משהו ממני" ואחרים. במסגרת התפקיד בקסטינה הפקנו בין היתר את הסרטים הבאים: "#נובה", "חיילות של אף אחד", "פוליקר הילד שבי", "איך אומרות שתיקה" ואחרים.
קרין קיינר
ארבע שנים שאני חברת הנהלה בפורום. קידמתי את הפורום במדיה הדיגיטלית בכל הפלטפורמות, נכחתי בישיבות בועדת הכלכלה בכנסת והייתי שותפה ויוזמת למאבקים הקשים אשר לא מרפים מסף ביתנו (כמו שאומרים) מהתאגיד דרך פרטנר וסלקום, הערוצים הייעודיים ועד המאבק הקשה העומד לפנינו מול ענקיות הסטרימינג. אנחנו לא יכולים להוריד את היד מהדופק, הזמנים אומנם משתנים ועולם הדוקו היברידי, משתנה ומתפתח אבל המאבקים רק גדלים, התקציב לדוקו בארץ לא השתנה כבר יותר מ20 שנה, כן!!! צריך וחייבים להילחם על הגדלת התקציב, אנחנו חייבים להסתכל קדימה ולהבין איך אנחנו מביאים מימון חיצוני ונוסף לדוקו. הבעיה הגדולה היא לדעתי היא שכר הבמאים והמפיקים ביחד ולא אחד נגד השני.
אין ספק שיותר מהכל אני מרגישה שאת עיקר עבודתי אני עושה כנציגת הפורום באקדמיה. כיו"ר ועדת טקס פרסי הטלוויזיה וביחד עם חברי להנהלת האקדמיה, יצרתי 6 קטגוריות חדשות (אישיות ואחת גדולה) בכדי להגן על האינטרסים של הדוקו הקלאסי – סוגה עלית. יצרנו קטגוריה חדשה, עובדתית, נפרדת לכל סדרות הרייטינג (המתמחים, בייבי בום שעליה היה מאבק עיקש להוציאה מהתעודה) והאמת, לדעתי יש לכולן מקום! זה נהדר שהדוקו מצליח לתפוס נתח נכבד מתרבות הרייטינג. וכאן המקום שלנו להשפיע על המערכת מבפנים וגם על יוצרים צעירים בתחילת דרכם. שנה הבאה התעודה תתפצל גם בסדרות הרשת שזה הישג נפלא ואני עובדת על הורדת התשלום להרשמה לדוקו.
יוצרת סרטי דוקו וסדרות עטורת פרסים בינלאומיים. סרטיה הוקרנו ושודרו בכל רחבי העולם. קרין יצרה 10 סרטים וסדרות דוקו עטורי פרסים אשר נקנו ושודרו ברחבי העולם. הסדרה 'טבריה – מתחת לקו האדום' ששודרה באוגוסט בכאן 11 זכתה בפרס הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2023 בתחרות פרסי הפורום.
בעלת תואר שני במגמת הפקה ותסריטאות מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א. מרצה בכירה לקולנוע במכון הטכנולוגי בחולון H.i.T . קרין חברת הנהלה בפורום הדוקומנטרי בישראל, חברת הועד המנהל של האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה.
רוני אבולעפיה
רוני מציגה את מועמדותה להנהלת הפורום וגם ליו"ר הפורום.
לפורום שלוש משימות: אחת, קידום התחום הדוקומנטרי מול הגופים התומכים. תחום זה כולל עבודה מול גופי שידור, קרנות, משרדי ממשלה ועדות כנסת. אנו נמצאים בעיצומו של מאבק בשינויים שרוצה להכניס משרד התרבות ומול משרד התקשורת שמעוניין בהקטנת חובות ההפקה המקורית של גופי השידור. שני אלה ביחד יוצרים סערה מושלמת עבור אנשי קולנוע. בתנאים כאלו יצירה תיעודית תיכחד. כל זה כשהתעשיה מתמודדת עם קשיים בעקבות המלחמה המתמשכת, חרם בינלאומי מתהווה ועוד. אמשיך לפעול כדי לתקן או לעצור את הרפורמות וכדי שהדוקו יקבל את המקום הראוי בתוך התרבות הישראלית.
משימה שנייה של הפורום היא לקדם ולהפיץ את הסרטים שלנו בשלל דרכים יצירתיות ועלינו להמשיך ולדחוף את הנושא הזה קדימה כדי לעזור לחברים להגיע לקהל ולהתפרנס מיצירותיהם.
התפקיד השלישי הוא בניית קהילה של אנשים שיכולים לעבוד ביחד, לחלוק ידע ונסיון. אני מאמינה שחיבור מפרה בין אנשים מהווה מפתח להתפתחות מקצועית. חיבור כזה, מעניק גם תחושה מיטיבה של שייכות וערבות הדדית. כל מי שהיה בכנס בעין גדי יודע על מה אני מדברת.
אני אמשיך לחזק את התחומים האלה ביחד עם ההנהלה וצוות הפורום.
אי אפשר בלי לדבר על התקופה. אני מאמינה שהפורום הוא לא עוד איגוד מקצועי, אנחנו קבוצה של אנשי רוח ותרבות בתקופה של כאב, אובדן, אלימות וחרדה. תקופה שבה החיים הפיזיים, הרוחניים והערכיים שלנו נמצאים תחת מתקפה, מבית ומחוץ. על הערכים האלה עלינו להגן, זה חלק ממי שאנחנו ואסור לנו להסיט את המבט. יצירה דוקומנטרית דורשת אמפתיה, חמלה ומבט אמיץ אל המציאות. גם כפורום, נדרשת מאיתנו במצבי משבר אמירה מתוך אותם מרכיבי יסוד של זהותנו – חופש ביטוי ויצירה, אמפתיה, חמלה ואומץ. זה ב DNA שלנו וכך עלינו לפעול.
במאית סרטים דוקומנטרים. ב-20 השנים האחרונות יוצרת סרטים, סדרות ותכניות טלויזיה. סרטיה "לא בגדתי", "יהודיה", "אידה פינק – רישומים לקורות חיים", "משפחה מושלמת" הוצגו בפסטיבלים ושודרו בארץ ובעולם. ב-2017 זכתה בפרס האקדמיה לסדרה העובדתית הטובה ביותר על "בית הספר לתקווה". סרטה האחרון "אולמרט – האיש שרצה יותר מדי" הוקרן בבכורה בפסטיבל דוקאביב 2020. "אשמה" סרט שנמצא בעבודה מתאר את מסע החילוץ של קבוצת נשים פורצות דרך מאפגניסטן לאחר הנסיגה האמריקאית ב-2021. כמו כן עבדה כמפיקה ועורכת עבור רשתות הטלויזיה האמריקניות NBC ו-CBS והיא בוגרת בית הספר לקולנוע ולטלויזיה ע"ש סם שפיגל.
